לפני שמונים שנה אירע הסיפור המצמרר. בירושלים עיר הקודש, בסמוך לביתו של המרא דאתרא, הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, נמצא תינוק מוטל בעריסה ועליו מונח פתק ספוג בדמעות שבו נכתב: ינוק זה הוא בן להורים יקרים אשר נולד להם בשעה טובה לפני כחמישה ימים. לדאבון לב, אין באפשרותם לגדלו לעת עתה מחמת המחסור והרעב הנורא שסורר בביתם. אשר נולד על כן מתחנן אני לפניכם יהודים רחמנים בני רחמנים אנא הצילו את התינוק וסיים הכותב: מאחר ונולד הילד בשבת קודש האחרונה ממילא יש להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה בשבת הקרובה הבאה עלינו לטובה. משנודע דבר על הימצאו של התינוק ושל הפתק המצורף עליו התחוללה סערה גדולה בעיר הקודש סביב השאלה החמורה האם ניתן למול את הרך הנולד ביום השבת על סמך הכתב שנמצא?

תחילה נקדים ונאמר שמילה בזמנה דוחה שבת ונלמד הדבר מהפסוק " וביום השמיני ימול בשר ערלתו" ודרשו רבותינו ביום אפילו בשבת, אולם ברית שזמנה חל ביום חול ובוצעה בשבת זה חילול שבת גמור. ואפילו אם קיים ספק שמא היום השמיני חל ביום שבת ( כגון שנולד בערב בין השמשות) בכל זאת אין מלין אותו בשבת, שכן לא מחללין שבת על הספק.  בשאלה זאת דן הגאון רבי צבי פסח זצ"ל בספרו הר צבי ( או"ח סימן ר"ב) וכתב כי יש לפשוט את הספק בפשטות על פי הכלל: עד אחד נאמן באיסורין", וציין עוד לדברי התלמוד הירושלמי בו נאמר: אמר עד אחד: נולד איש פלוני בשבת – מלין אותו על פיו" ואף על פי שבנידון כאן העדות אינה נאמרת בעל פה ( כמו בתלמוד הירושלמי) אלא רשומה בכתב והכלל בעדות הוא : "מפיהם ולא מפי כתבם" מכל מקום לעניין כשרותו של עד אחד הנאמן באיסורים ניתן לסמוך עף על עדות בכתב.

והואיל ונמצאת שם חתימת העד – האי זו חשובה כעדות שעד אחד נאמן בה בענייני איסורים. ומסיים בעל ההר צבי, שבאופן שהפתקה אינה חתונה יש לעיין בזה האם ניתן לסמוך על הכתוב לעניין חילול שבת החמורה.

רבי צבי פסח